Brain shape from nuts

תזונה ותובנה

לא פעם לאחר ארוחה דשנה אני בודקת את עצמי ושואלת כמה זמן עבר מאז שהרגשתי שובע ועד הרגע בו הנחתי את המזלג והחלטתי שמספיק. לא אחת אני מגלה שעיני גדולות מקיבתי, ואני ממשיכה לאכול גם כשגופי מאותת שובע. למרות המודעות לעניין ולמרות תחושה לא נוחה שיכולה ללוות אותי מאוחר יותר אני ממשיכה בהרגלי. אנשים רבים מביעים תסכול מתמשך ממלחמות חוזרות ונשנות עם משקלם, מושפעים מאוד ממסרים חברתיים ומאפשרים למספר על המשקל לקבוע את מידת שביעות הרצון והשמחה שלהם בחייהם.

אוכל היה והינו עדיין אחד הנושאים המדוברים ביותר בחיינו. העיסוק באוכל ובדיאטות מלווה אותנו מלידה ועד מוות. תינוק שאך נולד רוכש את ביטחונו משד שופע, שיחד עם ההזנה הפיזית מספק הבטחה של ביטחון ואהבה. טעם החלב המתקתק בפינו משאיר לרוב זיכרון, אליו אנו מתחברים בכל פעם שאנו מחפשים משהו מתוק בבגרותנו. יחד עם תחושת השובע הפיזית אנו מספקים לעצמנו תחושת שובע רגשית שאומרת: "אתה בטוח ואהוב". במציאות חיינו אנו מחפשים לא פעם נחמה.
אנו זקוקים למשהו שיאזן את תחושת התסכול המר. רבים מאיתנו מוצאים זאת כאשר הם שולחים את ידם ל"משהו טעים" אשר נשאב פנימה, ומצליח להרגיע לזמן קצר איזה שהוא רעב פנימי שעדיין לא בא על סיפוקו.

מתוך כך אפשר להבין שהזנה עבורנו אינה רק הזנה פיזיולוגית אלא גם – ובעיקר, הזנה של צורך רגשי. מעטים הם האנשים שאוכלים מתוך תחושת רעב פיזיולוגי בלבד. אנשים אלה יידעו גם לעצור ברגע שגופם מאותת על שובע. אדם כזה פיתח במהלך חייו קשב גופני עצמאי שאינו מושפע מגורמים סביבתיים. רובנו – כיאה לחינוך יהודי טוב – הורגלנו להאזין לקולה של אמא ולא לקול גופנו. קיבלנו מסרים ברורים של מה צריך לאכול וכמה. "לגמור את האוכל מהצלחת" זהו משפט שרבים שמעו במהלך ילדותם. שמעתי סיפורים על ילדים שהלכו לישון עם שאריות אוכל בפה, אותן אפשר היה לגרד בבוקר מהחך, על אנשים שנאלצו לאכול דברים שחשו דחייה מהם או לחזור ולאכול פיסות אוכל שהקיאו או ירקו.
צרכי הגוף לא קבלו את הכבוד המגיע להם. הדברים הוטבעו בנו עד כדי כך שישנם כאלה שדואגים גם היום לסיים הכול בצלחת שמא יבוא ה"שוטר"

הפרעות אכילה רבות נובעות מאותו מקום בו לא למדנו את ההקשבה לעצמנו ואפשרנו לאוכל להשתלט עלינו במקום שאנו נשתלט עליו. ילד לומד מהר מאוד בחייו, בעיקר מתוך המודלים שמספקים הוריו.
לדוגמא : הורה שמאוד חשוב לו שילדו יאכל "כהלכה" ימצא כל דרך כדי שיאכל. הוא ישיר לו שירים, יספר לו סיפורים וישחד אותו באופנים שונים – כל אלה מלווים בטלפונים נרגשים לאמא, בעל, חמות לבשר על התשומה היומית.
הראו לי ילד אחד שמול מכרה זהב כזה של תשומת לב יבחר לסיים ארוחה כ"הלכה". במצב כזה, לדוגמה, העיסוק באוכל הופך להיות מקור לתשומת לב וההקשבה הטבעית לגוף נבלעת כמטרה משנית.

לא קל לשנות הרגלים שנרכשו בילדות. הרגלי אכילה כגון נשנושים לאורך היום לעומת ארוחות מסודרות, אכילה מול הטלוויזיה או בצרוף העיתון, האבסה מול הסתפקות במועט, אכילה מהירה לעומת אכילה איטית, אכילה תוך כדי מרוץ החיים לעומת אכילה מתוך שימת לב מלאה, אכילה  מכל הבא
ליד לעומת אכילה מבוקרת, ועוד…

ניתן להוסיף ולאמר כי הרגלי התזונה שלנו מייצגים דפוסי אישיות שהתקבעו להם במהלך השנים. נהייה אחר סוג מסויים של מזון יכולה לרמוז על צורך רגשי מסויים שהתעורר ודרש את תשומת ליבנו. כאשר אנו דוחפים משהו לפינו אנו סותמים את הגולל על אותו עניין מבלי שהבאנו אותו למודעות שתאפשר התייחסות הולמת יותר.

כל עוד אנו אוכלים מתוך תחושת רעב פיזי ומתוך הקשבה לגוף שיודע לאמר לנו בדיוק איזה סוג מזון נחוץ לנו כרגע ובאיזו כמות לא תהייה שום בעיה. הבעיה, שתתבטא בבריאות לקויה, מתחילה מהמקום והזמן בו אבדנו את הקשר לתחושות הטבעיות שנובעות מאינסטינקטים בריאים ופעלנו מתוך הרגל שהפך לאוטומט.

הרמ"בם גרס כי הגורם העיקרי שמקצר את חיינו הוא אכילת יתר. "ואכלת ושבעת והותרת".
אם רק נשכיל להיות יותר קשובים לגופנו גם מבחינת סוג האוכל וגם מבחינת הכמות, אני
בטוחה שנצליח לחיות חיים ארוכים ובריאים יותר.
לשם כך אנו צריכים לשנות הרגלים של שנים וכמו בכל תחום אחר, גם כאן אנו זקוקים לאמונה מספקת בתהליך, במשמעת עצמית כדי לבצעו ובסבלנות והתמדה כדי לא "להישבר" בדרך.
ללמוד להגיד "לא" לא מתבטא רק ביכולתנו לעמוד באסרטיביות מול אנשים שמבקשים מאיתנו משהו שאינו תואם את רצוננו. להגיד "לא" זוהי גם יכולתנו להציב גבולות לעצמנו כאשר אנו יודעים שדבר מסוים אינו נכון לנו. לעמוד מול חטיף או עוגה מפתה  – להכיר במחיר שנשלם אם אנו מרגישים שאינם נכונים לנו –ולהתגאות לאחר מכן על יכולתנו לדחות סיפוקים מזיקים.

אנשים מעלים ומפחיתים מאות קילוגרמים תוך כדי התנסות בדיאטות רבות מבלי להתייחס מספיק
למרכיב הרגשי שהוא כה חשוב בהבנת משמעות הרגלי האכילה שלנו. זיהוי הצורך המיידי הרגשי הוא בעל חשיבות רבה כאשר אנו באים לשנות הרגלים. קודם כל האבחנה בין צורך גופני לצורך רגשי.
לאחר מכן עלינו לבחון מהו אותו צורך רגשי מיידי שהאוכל מספק לנו. האם הוא מספק הרגעת מתח? עצבנות? עייפות? תסכול? צורך באהבה? צורך בהגנה? תהליך זה – כאשר אנו
עושים אותו בעצמנו – יכול להיות מתיש ומתסכל אך הינו תהליך הכרחי כאשר אנו מתחילים מסגרת של דיאטה כל שהיא. גם במקרה זה לא ניתן לטפל בגוף מבלי להתייחס לנפש שהרי הם שזורים זה בזו בהתאמה מופתית ומבטאים יחד, בשפה נסתרת משהו את הערגות הכמוסות, הפחדים והמשאלות.
אם רק נדע להאזין…