מה זאת אהבה? כל כך הרבה דובר עליה ועוד ידובר. כל כך הרבה דברים אנו עושים בשמה. כל כך הרבה קישוטים צובעים את חיינו בהתייחסות אליה. כל כך הרבה פעמים אנו מבקשים אותה, שואפים אליה, מתפללים ומייחלים אליה, ועדיין , כמה מאיתנו יודעים לאהוב באמת? כמה מאיתנו מצליחים לנתק אותה מהפחד ולאפשר לה להיות במלוא עוצמתה וטהרתה, פשוטה ויפה, כאילו אין דבר אחר בעולם מלבדה.
פנים שונות לאהבה, התייחסויות שונות והקשרים שונים: אהבה לילדים, אהבה רומנטית וזוגית, אהבה לעצמנו ועוד… מתחת לכל התנהגות אנושית, ותהה זו ההתנהגות הנלוזה ביותר – קיים הצורך בהתייחסות ובאהבה. אנו לומדים כבר בשלבים מוקדמים בילדותנו מה אנו צריכים לעשות כדי לקבל אהבה. ישנם כאלה שזכו לחוות אהבה שאינה תלויה בדבר, אך רובנו חווינו אהבה על תנאי והבנו בטעות שאנו ראויים לאהבה רק אם נמלא אחר ציפיות מסוימות. מעטים האנשים המסתובבים בעולם עם התחושה שהם ראויים לאהבה מעצם היותם. למרבה הפרדוקס, הדבר הבסיסי והפשוט ביותר הקיים בחווייתנו האנושית –לאהוב ולהיות נאהב- הוא גם לעיתים המסובך והקשה ביותר להשגה. זאת התרשמותי משנים רבות של התבוננות בזוגות ,במשפחות וביחידים שפגשתי במהלך חיי באופן מקצועי כיועצת פסיכולוגית וגם באופן חברתי, שלא לדבר על אישי. ויותר מכך, נראה שאנו לוקים בחסר גם באהבה הבסיסית ביותר שהיא האהבה לעצמנו.
לומדים לאהוב…
כאשר אנו מסתובבים עם לב פתוח, קל לנו לחוש את האהבה באופן תדיר וכאשר היא ממלאת את גופנו ללא פחד שיסתיר את אורה היא אכן חובקת עולם ומרוממת לגבהים שרק היא שוכנת בהם. לכן, חידה זו מרתקת בעיני: כיצד ייתכן שהדבר שכולנו שואפים אליו והוא הוויתנו הטבעית (לפחות על פי אמונותיי) הוא כה קשה להשגה? לא נותר לי אלא להגיע למסקנה שבמידה מסוימת זו תמצית מהותנו כאן: ללמוד מה זאת אהבה וללמוד לאהוב בצורה נכונה. נשמע בעייתי המשפט הזה: איך ניתן לאהוב לא נכון? והתשובה היא שאולי אנו לא מבינים באמת את משמעותה של האהבה. חוץ מאשר הלב המתרחב, תחושת החיות המתעוררת והשמחה המתלווה לחוויה, אנו מגלים שלשמר את האהבה ולהפוך אותה לקשר ממשי שמדבר אהבה זו משימה לא פשוטה. אנו שואפים לחוויה שקטה, בטוחה ויציבה המאפשרת עוגן מנחם ותחושת שייכות ואנו מוצאים עצמנו לא פעם בעיצומה של סערה, על סף של התקף פסיכוטי שלא יבייש את בעליו ,שמוציא מאיתנו שד זועם ולא סמפטי שבינו ובין הרגש הרך המלטף והמתוק המרחק גדול. בשם האהבה מגיע לא פעם טירוף מתובל באובססיביות ,רכושנות, התקפי קנאה, חרדות נטישה,וריבים סוערים שעיקרם ניסיונות שליטה .
כיצד קורה שמתוך אותו ילד קטן בתוכנו שעדיין משווע להכרה ואהבה מתפרץ שד נורא שמחרב כל חלקה טובה?? ומי שהיה אי פעם בסיטואציה הזאת מבין בדיוק על מה אני מדברת. מסתבר שהשילוב של פתיחת הלב וקרבה מעורר גם הרבה חרדה מהולה בכאב מזיכרונות קדומים. התנאים שלמדנו על אהבה, מהדהדים בנו באופן מודע או בלתי מודע: "רק אם" ארצה את כולם, "רק אם" אהיה חזק, "רק אם" אהיה בנתינה מתמדת, "רק אם" אהיה תמיד בשליטה –אזכה לאהבה .יש שלמדו שאהבה קשורה להצלחה ולהישגים, יש שלמדו שהיא חונקת, או מלווה בשתלטנות, בדאגה אובססיבית או בקנאה מטורפת. האפשרויות הן רבות ומגוונות ולא אחת אנו מעבירים אותן מדור לדור. לא מתוך כוונה רעה, אלא משום שאיננו יודעים אחרת. ההרגלים הנלמדים והקושי בקבלה ובאהבה שלנו את עצמנו מביאים להשלכתיות רבה בקשרינו האינטימיים- מה שמקשה על יצירת יחסים הרמוניים. גם מול ילדינו היקרים שמשאת נפשנו היא אושרם, אנו חוטאים לא פעם בניסיונות השליטה .מכוונות טובות –ברור. איזה הורה לא רוצה בטובת ילדיו? אז זהו, שמסתבר שרבים לא יודעים איך לעשות את זה. משהו משתבש בדרך, הרגשות מציפים, התקשורת משתבשת ומה שהתחיל מתוך כוונה טובה באמת מוביל לגהנום. גהנום של קשרים טעונים וקשים עם האנשים החשובים לנו ביותר. קל לאהוב את הדומה והמתאים לציפיות וזה לא משנה כרגע אם זה בן זוג ,הורה או ילד. קשה יותר לאהוב את השונה. וכאן נכנס אלמנט נוסף וחשוב שבלעדיו לא יוכל להתקיים קשר של אהבה –כבוד. לראות את האחר באמת ולכבד את בחירותיו.
ג'ובראן חליל ג'ובראן כתב בספרו הנביא על הילדים –"ילדיכם באים דרככם אך אינם שייכים לכם" משפט זה מלווה אותי מאז שהפכתי לאם. לדעתי, המתנה הגדולה ביותר שניתן לתת לאהובי ליבנו באשר הם, היא לעזור להם לזהות את ייעודם ולהגשים אותו גם אם הוא מתנגש עם צרכיי או שונה ממשאלותיי … . לעיתים הדבר האוהב ביותר שנוכל לעשות עבור האחר הוא לשחרר בשעה שאנו רוצים לאחוז ולשמור…
מה למדנו עד עכשיו?
*קל להגיד אני אוהב. יותר קשה ליישם את זה.
*אהבה ללא כבוד, הקשבה ואפשור אינה מממשת את ייעודה.
*אהבה משמעותה לאו דווקא 'להיצמד'. לעיתים היא אומרת את ההיפך –לשחרר…
*כדי לאהוב באמת צריך לוותר על הציפיות ולקבל את האדם כפי שהוא ולא כפי שהיינו רוצים שיהיה.
*צריך לזכור את הגבול הדק בין לכוון ולהביע דעה לבין להשתלט.
*אף אחד אחר חוץ מאיתנו לא אמור למלא את הצרכים שלנו או להגשים את החלומות שלנו…
*עד כמה שלא נאהב, לא נוכל למנוע מאדם אחר את בחירותיו או את אתגריו במסע חייו. נוכל להקל עליו בכך שנהיה שם לתמוך ולאהוב לאורך כל הדרך ונאהב אותו למרות "טעויותיו".
*לעיתים אקט האהבה הגדול ביותר שנוכל לתת לאהובנו הוא להפריע כמה שפחות…
*כדאי שלא ניתן לחרדות שלנו לקצוץ את כנפיהם של אהובנו השואפים לעוף…או סתם לחיות על פי בחירתם.
*אהבה וקבלה עצמית חשובים לא פחות מאהבת האחר ושלא צריך לוותר על עצמנו כדי לאהוב אדם אחר.
*לא לתת לפחד לנצח את האהבה גם אם זה אומר תרגול כל החיים.
.* ככל שנשכיל ונצליח לשים את האגו בצד ונלמד לאהוב את מה שיש, נוכל להתחבר לרגש הטהור והאמיתי הזה שהוא תמצית קיומנו- האהבה.